צור קשר
צור קשר
צור קשר
כיב מוגדר כפצע שאינו מחלים כעבור שבועיים. פצע שכזה עלול להיות מגרד וכואב במיוחד.
ישנם מספר גורמים אפשריים להיווצרות כיבים ובערך כאחוז אחד מאוכלוסיית העולם סובל מכיב באזור הרגליים.
כאמור, כיב עלול להתפתח ממספר גורמים שונים ובכתבה זו נתמקד בעיקר בכיבים באזור הרגליים. הגורם השכיח ביותר (כ-70% מהכיבים בערך) התורם להתפתחות כיבים ברגליים הוא מחלת ורידים. על מנת שהמטופל יקבל את הטיפול הנכון ביותר עבורו, חשוב ביותר לבצע אבחון נכון ולזהות את מקור הבעיה מוקדם ככל האפשר. רופאים נוהגים לסווג את סוגי הכיבים בהתאם להפרעה בכלי הדם השונים:
הגורם הנפוץ ביותר לכיבים ברגליים (כ-70%) הינו הפרעה בזרימת הוורידים, רק כ-20% ממקרי הכיבים נובעים מבעיה בעורקים כאשר 10% הנותרים נגרמים כתוצאה מבעיות אחרות ומהפרעה משולבת של העורקים והוורידים.
כבר בשלבים המוקדמים המטופל עלול לפתח תסמינים המרמזים על מחלת וורידים, תסמינים אלו יחמירו לאורך הזמן עם התקדמות המחלה. ניתן לסווג את חומרת מחלות הוורידים הכרוניות על פי הממצאים הקליניים, האטיולוגיה (הגורם), האנטומיה של הוורידים שנפגעו ועל פי ההפרעה הפתופיזיולוגית.
C0 – ללא שום שינויים הנראים לעין
C1 – טלנגיאקטאזיס (וורידים דמויי קורי עכביש)
C2 – דליות ברגליים ללא ממצאים קליניים של אי ספיקת וורידים כרונית
C3 – דליות ברגליים ובצקת (נפיחות)
C4 – דליות ברגליים עם שינויים בעור הניתנים לסיווג כ:
C4a – פיגמנטציה (שינויי צבע בעור) או אקזמה (מצב מחלתי כרוני של העור)
C4b – ליפודרמטוסקלרוסיס (Lipodermatosclerosis), או הקשחה של שכבת השומן התת-עורית
C5 - דליות ברגליים לאחר כיב שהחלים
C6 – דליות ברגליים בליווי כיב פעיל
מלבד השינויים הפיזיים בעור שמתרחשים כאשר המטופל מפתח אי ספיקת וורידים כרונית, הוא עלול לחוות תסמינים נוספים כגון עייפות וגרד ברגליים. עם התקדמות המחלה, הוורידים השטחיים שמתחת לעור הרגליים גדלים ובולטים החוצה (יוצרים דליות).
כתוצאה מאי ספיקת הוורידים, הדם אינו משונע כראוי ללב והלחץ הפנימי שבוורידים גדל (כתוצאה מהצטברות הדם בהם). לחץ הדם הגבוה בוורידים עלול להוביל להתפתחות בצקת, או בעצם ליציאת נוזלים מהוורידים אל עבר הרקמה שמסביב ולנפיחות.
שינויים חיצוניים בעור הינם לרוב הסימן המוקדם ביותר למחלת וורידים!
פיגמנטציה של עור הרגליים הינה סמן ברור למחלת וורידים מתקדמת, שינוי גוון העור לחום או לאדום כהה הינו תוצאה של תאי דם הנפלטים החוצה אל הרקמה. שינויים נוספים הייתכנו בעור הינם צלקות לבנות או התקשחות של שכבת השומן התת-עורית.
בשלב זה, הוורידים כבר חלשים מדי בכדי להחזיר את הדם ללב כראוי, והדם זורם בחזרה לנימים (כלי הדם הקטנים ביותר האחראיים על חילוף החומרים עם תאי הגוף) ולא מאפשר להם לבצע את תפקידם כראוי.
אפילו פגיעה קטנה, כגון עקיצת יתוש או חתך קטן בעור עלולים להוביל לכיב וורידי ברגל.
כתוצאה מהפגיעה, מטופלים עלולים להיות פחות אקטיביים ולהפעיל פחות את שרירי הרגליים התומכים בפעילות הוורידים.
עקב זרימת הדם הנמוכה יותר לאיזור, מערכת החיסון שלנו לא מסוגלת לפעול כהלכה וכך עלולים להתפתח זיהומים חיידקיים המעכבים עוד יותר את החלמת הפצע.
הסיכויים לפתח כיבים גדלים עם התקדמות הגיל, לאחר גיל 80 הסיכויים לפתח כיב עולים מ-1% ל-2%. הסיבה לכך היא בעיקר החוסר בתנועה (חוסר בהפעלת שרירי הרגליים התומכים בפעילות הוורידים).
גורמי סיכון נוספים הינם סכרת, עישון ומין המטופל – נשים נוטות לפתח כיבים יותר מגברים.
מלבד גורמי הסיכון החיצוניים, הנטייה לפתח כיבים היא כמובן גם תורשתית. ולכן, כאשר מטופל מפתח כיבים ברגליים חשוב לשים לב גם לבני המשפחה האחרים.
במידה ונמנעים מלטפל במחלת הוורידים כאשר מתחילים לחוש בחולשה ובכובד הרגליים, כיב עלול להתפתח בסופו של דבר. לפיכך, המניעה הטובה ביותר הינה לקחת ברצינות את הסימנים המוקדמים ואת תמרורי האזהרה ולהיוועץ ברופא מוקדם ככל הניתן. מחלות וורידים לרוב אינן מסבות למטופלים כאב רב בשנים הראשונות להתפתחותן, ולכן קיימת נטייה להתעלם מהן ולגשת לרופא רק לאחר שכיב כבר התפתח.
כאשר ניגשים לטפל בכיבים ברגליים, בראש ובראשונה יש לזהות את הסיבה להתפתחות הכיב (לרוב הסיבה תהיה אי ספיקת וורידים כרונית) ולטפל בה. מטרת הטיפול הינה לשפר את זרימת הדם לאיזור הפגוע. ישנן מספר דרכים לעשות זאת, וחשוב להיוועץ ברופא לגבי השיטה המתאימה ביותר עבורכם.
בין השאר, ייתכן והרופא ימליץ לכם על ניקוי וטיהור הכיב, טיפול תרופתי בכיב, טיפול בעזרת לחץ וגרבי לחץ רפואיות ולעיתים אף נדרש ניתוח בוורידי הרגל.
במידה והטיפול מתבצע על פי הנהלים, ניתן לצפות לתוצאות טובות למדי. משך תקופת ההחלמה תלוי במספר גורמים כגון גיל המטופל, סיבוכים נוספים ומיקום וגודל הכיב ולכן קשה לחזות אותו במדויק.
אף על פי שבנהלי הטיפול בכיבים ישנה המלצה לשלב טיפול בלחץ, מעל ל-80% מהמטופלים הסובלים מכיבים ברגליים אינם זוכים לטיפול זה.
בנוסף, לאחר החלמת הכיב על הרופא לבצע בדיקות תכופות ולנקוט באמצעים מסוימים על מנת לוודא שהכיב אינו חוזר.
טיפול בעזרת גרבי לחץ נמנה על האמצעים שעל הרופא לנקוט.
