צור קשר
צור קשר
צור קשר
בקרב חלקים גדולים בציבור רווחת ההנחה, לפיה בריחות שתן היא תופעה השייכת למבוגרים בלבד, תופעה שמתחילה בגיל 70-80 בקירוב.
מי מכן, נשים צעירות, שמכירות את התופעה על בשרן יודעות, כי סיבות שונות, כגון צחוק גדול או עיטוש עלולות לגרום לבריחת שתן. על פי הסטטיסטיקה אחת מכל ארבע נשים עתידות לסבול מהתופעה, אם לאחר לידה או בסביבות גיל המעבר.
בריחת שתן ( "אי שליטה במתן שתן" או "דליפת שתן") היא תופעה נפוצה יחסית, והיא שכיחה הן אצל גברים והם אצל נשים. חלק ממי שחש את הבעיה עלול לאבד כמה טיפות שתן תוך כדי שיעול או צחוק. אחרים עשויים לחוש דחף פתאומי ובלתי נשלט להשתין. מוכרת התופעה של אובדן שתן יכול גם במהלך פעילות מינית.
שלפוחית השתן היא מעין שק עגול הממוקם באזור האגן ומטרתו לאגור שתן. השתן, שמיוצר בכליות, עובר דרך שני צינורות ארוכים (המכונים שופכנים) ומגיע לשלפוחית. בזמן אגירת השתן, השריר שמצפה את דפנות שלפוחית השתן מרפה ומאפשר להתרחב ולאגור עד 400-600 מ"ל נוזל במצב תקין. בו בזמן, סוגר השלפוחית, שאותו תומכים שרירי רצפת האגן, נותר מכווץ ולא מאפשר לשתן לדלוף החוצה.
בזמן מתן השתן, שריר השלפוחית מתכווץ והסוגר נפתח כדי לאפשר מעבר תקין של השתן.
Stress incontinence 1 – "דליפת שתן" במאמץ.
Urge incontinence 2 – דחיפות במתן שתן.
Mixed incontinence 3 – "דליפת שתן" מעורבת (שילוב של 2 הסוגים הנ"ל).
בריחת שתן נגרמת בדרך כלל על ידי בעיות שונות בשרירים ובעצבים המסייעים להחזקת השתן, שמאוחסן בשלפוחית, או להעברתו.
כאשר שרירי הבטן מייצרים לחץ מוגבר על שלפוחית השתן, במקרים כגון: צחוק, שיעול, עיטוש, פעילות גופנית מאומצת או הרמת משאות כבדים, עלולה להתרחש התופעה המכונה "דליפת שתן במאמץ". בריחת שתן פוגעת בעיקר בנשים, לרוב כתוצאה מהיחלשות מוגברת של שרירי רצפת האגן, לאחר לידה או לאחר גיל המעבר.
אצל נשים רבות היריון, לידה וגיל המעבר הם נקודות בזמן המעלות את הסיכון לבריחת שתן. נשים רבות סובלות דליפות שתן בזמן ההיריון ולאחר הלידה. בזמן ההיריון העובר דוחף מטה את השלפוחית, את השופכה ואת שרירי רצפת האגן. הלחץ שהוא מייצר עשוי להקטין את נפח השלפוחית ואת תמיכת שרירי רצפת האגן ולגרום לדליפות. נשים רבות סובלות מדליפות שתן לאחר הלידה. לידה וגינאלית עלולה להחליש את תמיכת השרירים והרצועות של רצפת האגן ולפגוע בפעילות העצבים השולטים בשלפוחית השתן.
רוב בעיות השליטה בשלפוחית השתן במהלך הריון ולידה נגרמות בגלל משך הזמן הנדרש לשרירים להירפא ו"לחזור לעצמם". לאחר גיל המעבר, שבו הגוף מפסיק בהדרגה לייצר את ההורמון הנשי אסטרוגן ובעקבות זאת חלה פגיעה בתמיכת שרירי רצפת האגן, ובשליטה עצבית על כיווץ השלפוחית והרפייתה. גורמים נוספים שיכולים להשפיע על נשים וגברים ולגרום, בין השאר, לדליפת שתן הם: תרופות, עצירות, זיהומים, קפאין ואלכוהול, עודף משקל נזק עצבי ועוד..
קיימות דרכים רבות לטפל בבריחת שתן ובהן: תרגילים ופיזיותרפיה, הנועדים לחזק את רצפת האגן ואת השרירים האחראיים למקום, תרופות ומכשירים רפואיים המיועדים בדיוק לבעיה זו, למשל, מכשירי הביופידבק והטנס שניתן למצוא על פי רוב בקליניקות של פיזיותרפיה ובטיפול ביתי לשיקום רצפת האגן ולטיפול בבעיות של בריחת שתן.
מכשיר טנס מעביר זרם חשמלי לשרירי רצפת האגן באמצעות החדרת אלקטרודה ואגינלית. הגירוי החשמלי מדמה ומחקה את הכיווץ הרצוני של שרירי רצפת האגן ומחזק אותם. בטיפול בדחיפות במתן שתן, הזרם החשמלי מווסת ומדכא את פעילות העצב שאחראי לשליטה על כיווץ שלפוחית השתן ומונע כיווץ בלתי רצוני שלה. המכשיר פשוט ביותר לתפעול, וכל אחת יכולה לעבוד אתו בביתה. על ידי החדרה קלה ופשוטה, נטולת כאב, של האלקטרודה הוואגינלית ובחירה של התכנית המתאימה לפי סוג בריחת השתן. ניתן להתחיל גם בטיפול קצר ולעלות בהדרגה את משכו. התרגול המומלץ הוא כחצי שעה בכל פעם. אחרי שלושה חודשים ניתן להתחיל להרגיש שיפור והקלה בסימפטומים.
מכשיר נוסף שעשוי לסייע בחיזוק שרירי רצפת האגן ובהגברת השליטה על פעילות שלפוחית השתן הוא הביופידבק. מכשיר הביופידבק נותן לאישה משוב על עוצמת כיווץ שרירי רצפת האגן. כאשר היא תכווץ יידלקו יותר נורות ויישמע צליל הולך וגובר בהדרגה.
סף הכיווץ אליו צריך להגיע ניתן לכיוונון ונקבע אישית לכל מתרגלת בהתאם לכיווץ המרבי שאליו היא מסוגלת להגיע. סף זה ילך ויעלה בהדרגה עם חיזוקם של שרירי רצפת האגן. רצפת האגן הואיל ושרירי רצפת האגן סמויים מהעין ולכן לא אחת מקשים על האישה לדעת עד כמה היא מצליחה לכווץ אותם, היא יכולה להיעזר במכשיר הביופידבק.
מדובר במכשיר ביתי קטן וקל לתפעול שעובד בעזרת אלקטרודה ואגינלית שניתנת להחדרה גם ללא צורך בהסרת הבגדים ומאפשרת תרגול נינוח בישיבה או בעמידה גם תוך כדי ביצוען של הפעילויות היום-יומיות השגרתיות.
.jpg?h=227 "רצפת אגן")